<h1>שו"ת הרשב"א ח"ז סימן שע"ז</h1>
<h2>דף ג:</h2>
שאלתם ראובן שהיה ממונה על השחיטה ועל הבדיקה, ולאחר זמן בדקוהו אם יודע הלכות שחיטה אם לאו ונמצא שאינו יודע, כי אמר שכל הקנה כשר לשחיטה ושפוי כובע עד חבורו בריאה, ועוד שהגרים שליש ושחט שני שליש בושט כשרה. ועוד אמר כי סימנין שנדלדלו אינה טרפה אלא אם כן נעקרו לגמרי, ולא הפריש בין אפרוק אפרוקי לאידלודלי אידלדולי. ויש ביד מבני הקהל בשר מליח משחיטתו, אותו הבשר מהו. וכן הכלים שבשלו בשר בהן מה הן. מי תלינן להקל ונאמר כי מתחלה היה יודע, דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם, ועכשו הוא ששכח כשבדקוהו. ואם יאמר בריא לי שלא אירע לי מדברים אלו, מי נסמוך להכשיר מה שכבר שחט אם לאו. תשובה ברור הוא זה שראובן זה אין אוכלים משחיטתו. ואין אומרין במי שנבדק ואינו יודע רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם. וכן אין אומרין העמד דבר על חזקתו, אלא במי שהוחזק מתחלתו, כגון סכין שבדקוהו ושחטו בו ואחר כך נמצא פגום, וכן [במקוה] שנמדד ואפילו הכי איפליגו בהו, וכן בבא זאב ונטל בני מעיה והחזירן כשהן מנוקבין [ט' ע"א], נקב בריאה היכא דממשמשא ידא דטבחא, וכיוצא בדברים אלו שיהיה לכם חזקה ממילא אי נמי חזקת מעשה ממש. אבל זה אי זו חזקה יש לו כדי שנאמר נעמידנו על חזקתו, שמא לא למד ולא ידע ולא הוחזק. לפיכך איני רואה שום הכשר למה ששחט ולא לכלים שנתבשל בהן, שאין כאן אלא חדא ספיקא ספק אירע לו אחד מאלו או לא. ואף הוא אינו נאמן בכך, שכל שאינו יודע אינו מרגיש וכמו שכתבתם אתם משמי.
